ביהמ"ש דחה ערר נגד ההחלטה לעצור מואשם בפעילות ונשיאת משרה בהתאחדות שאינה מותרת

העורר נעצר עד תום ההליכים, לאחר שהואשם בעבירות של חברות, פעילות ונשיאת משרה בהתאחדות שאינה מותרת, וערר שהגיש על החלטת בימ"ש קמא נדחה בע"מ 4760/07. הסנגור פנה לבימ"ש קמא בבקשה לעיון חוזר, בעקבות החלטה של בימ"ש זה בע"מ 4798,4799/07, אשר בו החלטתי לדחות עררים שהוגשו על החלטת בימ"ש קמא לשחרר ממעצר שני פעילים אחרים, באותה התאחדות אסורה שבה פעל גם העורר, אגודת הצדקה האיסלאמית בחברון. לטענת הסנגור, ההחלטה שניתנה בעניינם של שני האחרונים, אשר מאוחרת להחלטה בעניינו של העורר, מהווה שינוי נסיבות, אשר מצדיק את שחרורו של העורר ממעצר. בימ"ש קמא דחה את בקשתו של העורר, וקבע כי אין עילה לעיון חוזר, ומכאן הערר שבפני. הסנגור שב על הטענות שהעלה בבימ"ש קמא, והוסיף עוד כי טעה בימ"ש קמא כאשר החליט לדחות את הבקשה בלא שקיים על כך דיון במעמד ב"כ הצדדים.

אקדים ואומר כי צודק הסנגור בטענתו האחרונה אודות אופן הדיון בבקשה. לפני ימים אחדים ניתנה החלטה בבימ"ש זה בע"מ 1162/08 אשר עוסקת בין היתר בשאלה זו ממש, ודברים שנאמרו באותה החלטה יפים גם לענייננו:

"... הכלל בעניין זה נקבע במפורש בחוק, בתיקון 95 לצו בדבר הוראות ביטחון, אשר תיקן בין היתר את סעיף 78 לצו. בסעיף 78(כ) נאמר במפורש כי 'דיון מעצר לפי סעיף זה, ובכלל זה דיון בעיון חוזר, יתקיים בפני העצור', למעט אם העצור ביקש לא להיות נוכח בדיון, או אם הדבר נבצר ממנו מסיבה בריאותית לפי חוות דעת רפואית. לא נטען כי התקיימו החריגים הללו בנסיבות שלפנינו, ולכן צודקת הסנגורית בטענתה כי היה על בימ"ש קמא לקיים את הדיון במעמד ב"כ הצדדים. יפים לעניין זה דברים שנאמרו בעניין אשר לאמור: 'אין ספק, בבהירות נוסחו של הסעיף ובחובה העולה מתוכו לקים בכל מקרה דיון בבקשה לעיון חוזר במעמד העצור או סנגורו; אפילו בתי המשפט עמוסים לעייפה ומוצאים עצמם מול כמות גדולה של בקשות כאלה אין בכך כדי להצדיק סטייה מהוראות החוק כאמור' (בש"פ 2168/90,יהושע אשר ו-2 אח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2), 569 ,עמ' 571-572)".

עם זאת, מאחר שהצדדים טענו לפני לגופו של עניין, החלטתי שלא להחזיר את התיק לבימ"ש קמא, ולדון בערר לגופו.

לעצם העניין, אין כל ממש בערר. בהחלטה שעליה סומך הסנגור את טיעונו נאמר במפורש כי קיימים קשיים ראייתיים בתיק, ולכן אין מקום להתערב בהחלטה של בימ"ש קמא על שחרור בתנאים מגבילים. לעומת זאת, בעניינו של העורר נקבע בהחלטה קודמת של בימ"ש זה כי יש ראיות לכאורה כנגדו, וקיימת גם עילה מובהקת של מסוכנות. בקביעות אלה לא חל כל שינוי, ולא נתקיימו כל נסיבות חדשות שיש בהן כדי להצדיק שינוי בהחלטה הקודמת על מעצרו של העורר. לכן, צדק השופט הנכבד קמא לגופו של עניין כאשר החליט לדחות את בקשתו של העורר.

הערר נדחה.

ניתנה היום, 10 בפברואר 2008, ד' באדר א' התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: